עשרים ושניים שנות קריירה מוצלחת
אמא של של תמר קם הייתה רופאת ילדים ששמה במקום הראשון את גידול הילדים והתמקדה פחות בקריירה שלה. תמר חיפשה איזון טוב יותר בין עבודה לחיים אישיים, ולכן בנתה לעצמה חיים בהם היא ובעלה עובדים יחד כדי לאזן בין בחירות הלימודים, הקריירה והחיים האישיים שלהם.
אחרי יותר מעשרים שנה בנובה, תמר עובדת כמנהלת צוות שירות וחולקת איתנו את ניסיון העבודה שלה ומה היא חושבת על איזון בין עבודה לחיים האישיים של היום.
תמר, חלמת אי פעם שתהיי מהנדסת חשמל?
כשהגיע הזמן לבחור את מגמת הלימודים בתיכון, אמרתי לאבא שלי שאני בטח אתחתן בגיל שמונה עשרה ולעולם לא אצטרך לעבוד. אבא שלי תקע בי מבט קשוח ואמר, "זה לא הולך לקרות! את הולכת ללמוד משהו שיאפשר לך לעבוד בעבודה מסודרת ולייצר פרנסה."
בסוף החלטתי ללמוד אלקטרוניקה בתיכון, ואהבתי את זה, לכן בחרתי להמשיך בזה גם באוניברסיטה. ההבדל בין תיכון לבין אוניברסיטה הוא שבתיכון היינו שמונה בנות מתוך ארבעים תלמידים, ובאוניברסיטה היינו שמונה נשים מתוך כיתה של 400.
תני לנו הצצה לחיים שלך - משפחתך ותחביביך.
אני נשואה לעמית, ויש לנו שלושה ילדים; הגדול בן שבע עשרה והקטנה בת אחת עשרה. אנחנו גרים ברחובות. אני משחקת כדור עף ואוהבת לצאת לקמפינג עם המשפחה שלי. קמפינג מאפשר לנו ליהנות מזמן רגוע עם הילדים. למעשה, יש לנו את כל ציוד הקמפינג ברכב שלנו, מוכן ליציאה. הוא יוצא מהרכב רק כשאנחנו מגיעים ליעד שלנו.
לפני עשרים ושתיים שנים, לקחת החלטה מצוינת לעבוד בנובה. מה גרם לך לבחור בנובה?
התראיינתי במספר חברות, ובאחת מהן, שאלו אותי שאלות אישיות מהסוג שאף אחד לא מעז לשאול היום. בנוסף הבחנתי שהשכירים חיכו עד חמש כדי לגהץ את כרטיסים העובד שלהם וללכת הביתה. הבנתי שאני לא רוצה לעבוד במקום עבודה כזה.
זמן מה אחר כך, התראיינתי בנובה והתקבלתי לעבודה במחלקת האלקטרוניקה. אמרתי להם שאני אשת תוכנה, לא חומרה, אבל אמרו לי שבנובה כולם עושים הכל. כשהתחלתי לעבוד בנובה, הייתי העובדת ה-187.
עשרים ושתיים שנים באותו מקום עבודה זה המון, במיוחד בימינו אנו. מה גרם לך להישאר?
אני יודעת שעשרים ושתיים שנים נשמע כמו המון, אבל יש אנשים שעובדים כאן אפילו יותר זמן. זה אומר הרבה על החברה ואיך אנחנו מרגישים כלפיה.
כמה תפקידים מילאת בנובה?
במהלך הקריירה שלי בנובה מילאתי עד כה ארבעה תפקידים.
התחלתי בצוות המחקר והפיתוח של אלקטרוניקה. הייתי חלק מהצוות שהגדיר ופיתח את הכרטיסים האלקטרוניים ודיאגרמות החיווט.
אחר כך ניהלתי צוות של מהנדסי חשמל כראש צוות בחומרה T500 של נובה.
אחרי התפקיד הזה, קיבלתי מנובה הצעת רילוקיישן לארה"ב, לתפקיד של מתן תמיכה לאחד מהלקוחות שלנו. בשלב זה, הייתי בנובה כבר שתים עשרה שנים, וזה נשמע כמו הזדמנות נהדרת. היינו בארה"ב במשך שנתיים וחצי.
אחרי החזרה לישראל, התחלתי לעבוד במחלקת השירות בתפקיד מאוד אינטנסיבי, מעניין ומאתגר. אנשים במחלקת השירות מלווים פרוייקט לאורך כל מחזור החיים שלו, החל משלב הייזום במחקר ופיתוח, הייצור בקנה מידה גדול בצוות התפעול, והעברת הידע ואמצעי התמיכה כל הדרך עד לסיום הפרויקט. במילים אחרות, אנחנו צריכים להיות אינטיליגנטים, חזקים וחסינים מפני לחץ.
למעשה, יוצא לי לעבוד ביום יום עם אנשים מכל מחלקה בנובה ועם נציגי לקוחות.
התפקיד הנוכחי שלי הוא מנהלת טכנולוגית של Alpha ו-VAS.
לעיתים קרובות אנחנו שומעים על משפחה שעושה רילוקיישן בגלל הצעה שמקבל הבעל. במקרה שלך, זו היתה הקריירה שלך שהובילה את משפחתך לרילוקיישן. האם לדעתך יש הבדל בין ריקוליישן בהובלת הגבר או בהובלת האישה?
זו שאלה מצויינת, וזה מזכיר לי שכשהייתי הרבה יותר צעירה, קיבלתי טלפון מחוקר שניתח את ההבדלים בין גברים לנשים בנושא לימודים, קידום ושכר. אני זוכרת שהייתי המומה מהרעיון שישנו הבדל. אני לא חושבת שיש הבדל בכלל!
לגבי הרילוקיישן שלנו – כל זוג בוחר את האיזון בין חיים אישיים, קריירה, משפחה וכו' שמתאים לו. הגורם החשוב ביותר הוא בחירת המודל שבני הזוג רוצים ליישם בחיים שלהם.
במקרה שלי, בעלי ואני בחרנו לאזן את החיים שלנו בכל מישור. שנינו מהנדסי אלקטרוניקה, תמכנו אחד בשניה לאורך הלימודים האקדמיים שלנו, ואנחנו ממשיכים לתמוך אחד בשניה לאורך פיתוח הקריירות שלנו והשינויים בחיים האישיים (למשל, הולדת וגידול ילדים). שנינו מאוד מוכווני קריירה, ואחרי שהילדים שלנו נולדו והיה ברור שאני לא רוצה להאט את הקריירה שלי, לקחנו מטפלת לעזור עם הילדים שלנו. היתה לי גמישות בעבודה, אבל זו היתה בחירה שלי שעזרה לי לנצל את הגמישות הזו.
כשההצעה לרילוקיישן הגיעה, קיבלתי תמיכה מלאה מבעלי, בדיוק כמו שהוא היה מקבל ממני אם הוא היה במצב דומה. למעשה, כשהחלטנו לקחת את ההצעה, היה ברור שבעלי ישאר בבית עם הילדים בשנה הראשונה, עד שהם יסתגלו היטב.
כשאת שומעת את המושג איזון עבודה - חיים אישיים, מה זה אומר לך?
אני חושבת שהמושג איזון עבודה - חיים אישיים בדרך כלל מיוחס יותר לנשים קרייריסטיות מאשר לגברים קרייריסטים. אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר על האיזון הכולל של כולם בכל מישור בחיים: בריאות, ספורט, תחביבים, משפחה, זמן לעצמי, לימודים, ילדים, זמן עם בן/בת הזוג, עבודה וכו'. ובהקשר הזה צריך להבין איך לאזן את החיים ועל איזה מרכיבים לוותר כי הם בעדיפות פחות גבוהה.
מה את חושבת שהילדים שלך יגידו עליך כעל מודל לחיקוי - של אמא ואשת קריירה?
אני לא חושבת שהילדים שלי רואים אותי כאשת קריירה. הם מכירים אותי רק כאמא. מנקודת המבט שלהם, אני לא בטוחה שהם יכולים להבין את המורכבות שבלהיות אשת קריירה ואמא.
ולמרות זאת, אני בטוחה שמשהו מזה משפיע עליהם וזרע ניטע בתוכם כי הם רואים את האיזון שיש לי ולבעלי, כשבחברה שלנו האיזון לא מובן מאליו.
אתן לך שתי דוגמאות. הראשונה קשורה לבת שלי שהחליטה שהיא רוצה להחליף את שיעורי הריקוד שלה בקראטה. כשהיא הכריזה שזה מה שהיא רוצה לעשות, מאוד שמחתי עם הבחירה שלה. ועדיין, אחיה הגדול שאל אותה, "את בטוחה שאת רוצה להיות חלק מספורט כל כך גברי ולחזור הביתה פצועה כולך?"
בנוסף, הבת שלי, שימלאו לה שתיים עשרה בעוד כמה חודשים, החליטה לקחת על עצמה את מצוות הקריאה בתורה, שבדרך כלל שמורה לבנים בבר המצווה שלהם. במקרה זה, כל המשפחה שלנו תמכה בה, ואני חייבת להודות שאני מאוד גאה בה.
ובהנתן שתי הדוגמאות הללו, אני רוצה להאמין ולקוות שאני באמת משמשת דוגמה לילדים שלי למה נשים יכולות לעשות ומה הן יכולות להשיג.
איך את רואה את המודל לחיקוי של אימך בהשוואה אליך?
במבט לאחור, אמא שלי, שהיתה רופאת ילדים, שילמה על זה במחיר הקריירה שלה, כי בחרה לעבוד במשרה חלקית כדי לגדל אותנו ולבלות איתנו יותר זמן. היא היתה חלק משמעותי ביצירת מערכת הבריאות בעיר שבה גדלתי, אבל מכיון שעבדה במשרה חלקית, היא מעולם לא קיבלה את ההכרה שהגיעה לה. עד לאחרונה, לא הבנתי את גודל ההקרבה שלה, למרות שהיא נחשבה לחלוצה בתחומה.
