מהאקדמיה לתעשייה: הפיזיקאים הבכירים של נובה מדברים על הכל
דורה חולמיאנסקי, אלעד שלייפר, אייל כהן, הדס ענבר, סמדר פרבר ויעל קורצוויל שגב הם אנשי מחקר ואנשי המחר. פיזיקאים בהכשרתם, שקיבלו החלטה משמעותית בקריירה שלהם, ויצאו לדרך חדשה: מהמעבדה של האקדמיה אל חזית הטכנולוגיה של התעשייה. כינסנו את כולם יחד כדי לשתף בחוויות שלהם ולדבר על הכל.
האקדמיה נחשבת לחממה בטוחה ומאתגרת לפיזיקאים מבריקים.
מאיפה הגיע בכלל הרעיון לעזוב את האקדמיה ולמצוא עבודה בתעשייה?
אלעד: כשנמצאים בגבעת רם, הרבה פעמים האקדמיה קורצת לנו כך שפחות יוצא לנו לטעום ממה שקורה שם בחוץ, בתעשייה. שמעתי בעבר ש"המחקר נמצאת אך ורק באקדמיה", זו דעה שאני לא מסכים איתה בכלל, ולי באופן אישי, אופי העבודה באקדמיה פחות התאים. לא רציתי כל היום לכתוב גרנטים, לחפש כסף כי רציתי להיות רוב הזמן Hands-On על המחקר. למרות שבדיעבד, אלה דברים שאפשרו לי את התפקיד הראשון שלי בנובה. אבל היתרון הגדול שהיה לי במעבר לנובה הוא שיש תקציבים ואני יכול לעסוק במחקר שלי בלי לדאוג לכל מה שמסביב כי נובה מספקת את המעטפת הזו.
יעל: במהלך התואר השני עשיתי מחקר מרתק, עבדתי על מכשיר מסוים ורציתי לבנות משהו משמעותי, רציתי שממחר אני ארגיש שאני עושה טוב בעולם- ובאקדמיה, זה לא בדיוק הכיוון שהולך בהגדרה, לא משקיעים בזה, וחיפשתי מקום בו הדברים עובדים אחרת.
סמדר: אני חושבת שפשוט לא מצאתי את התשוקה שבי להמשיך לדוקטורט. היו לי מחשבות והתלבטויות, אבל בסופו של דבר, היה לי ברור שאני מכאן, מהאקדמיה- ממשיכה לתעשייה.
אז קיבלתם את ההחלטה המשמעותית ועברתם לעבוד בתעשייה - האם המעבר עמד בציפיות שלכם?
דורה: אני חיפשתי שילוב של שלושה פרמטרים: היכולת להימצא בסביבה חברתית טובה המכבדת את הזמן הפרטי של העובדים, להימצא בסביבה שמאפשרת התקדמות מקצועית וכמובן, לעבוד עם אנשים טובים. והאמת היא, שאת שלושת הפרמטרים מצאתי כאן בנובה.
הדס: בדיוק, דורה הגיעה לכאן בהריון מתקדם, וקיבלו אותה לעבודה - שזה בעיניי אומר משהו ממש טוב על החברה ומוכיח שהפרמטרים שדורה ציינה קיימים בפועל. אני הגעתי לכאן אחרי שחברים טובים שלי עבדו בחברה, והם אלה שהמליצו לי להצטרף. המעבר מהאקדמיה לתעשייה בהחלט עמד בציפיות שלי ומעבר לזה.
יעל: מבחינתי, יש ריגוש עצום, לראות את המכשירים עליהם אנו עובדים בשימוש יומיומי, יוצאים החוצה לשוק, נמצאים בשימוש אצל הלקוחות שלנו ומשנים חיים. עבורי, הריגוש הזה גדול יותר מלשבת במעבדה ולדעת שמתפרסם מאמר שלקחתי בו חלק.
אלעד: חבר טוב שלי בזמנו, אמר לי: "בוא, יהיה לך מעניין, תצטרף לנובה, לא תתחרט על זה"- ואני מסכים, עד היום אני לא מתחרט על זה.
האם יש חוויה אישית שזכורה לכם לטובה, מהימים הראשונים שלכם כאן בנובה?
סמדר: החוויה האישית שלי היא חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי, אני מצליחה להיות עם הילדים שלי ולגדל אותם, וזה חשוב לי. מצד שני ולא פחות חשוב- אני מצליחה גם להתקדם בחברה! כן, זה נשמע מאוד עמוס אבל נובה מאפשרת לי את זה, היא רואה את העובד ואת כל החלקים בחייו. זה לא רק לאימהות, גם אבות יכולים לצאת ב- 16:00 ולאסוף את הילדים מהגן. זמן לפיתוח אישי- מה שמתאים גם למי שאין ילדים, מתקבל באהבה כאן.
יעל: אני רוצה לחזק את סמדר בתור אמא ל- 6 ילדים, נובה ממש מאפשרת לי את הגמישות בחיים שלי והשילוב בין המימוש המקצועי שלי לזה שיש לי זמן למשפחה שלי. גם ביומן של הבוס שלי יש יומיים או שלושה ימים בשבוע, אחר הצהריים, שמוגדרים כ"זמן משפחה". "הנזיפה" היחידה שקיבלתי מהיום שהצטרפתי לנובה, הייתה בעקבות פגישה שקבעתי לשעה 16:00. פשוט אמרו לי: "אנחנו משתדלים לא לעשות דברים כאלה אם זה לא ממש דחוף, כי לאנשים יש משפחה”.
ומה לגבי הפן המקצועי? במה שונה העבודה כאן ממקומות אחרים בהם עבדתם בעבר?
סמדר: מבחינה מקצועית, כמו במקומות אחרים, יש משימות שצריך לבצע ויש פרויקט שצריך להישאר במסגרת שלו, אבל בכל משימה או פרויקט יש חופש ויצירתיות, ואת האפשרות לטפח אותם לכיוונים שאני מביאה איתי. תמיד יש מקום להמציא דברים חדשים וכל רעיון חדש יכול לבוא מהעובדים ואפילו להגיע למקומות שבאמת משתמשים בו!
אלעד: אחד הדברים שמראים ספציפית כמה נובה היא חברה שמעודדת טכנולוגיה, זו התחרות השנתית בקרב עובדי החברה, תחרות שקוראת לכל העובדים להציג רעיונות חדשים. זה ב- DNA של החברה לעודד מצוינות, רעיונות מקוריים, חשיבה מחוץ לקופסא לצד חשיבה על פיתוח וטכנולוגיה. זה לא טריוויאלי וזה לא קורה בהרבה חברות.
הדס: אנחנו מפתחים את המכונות שלנו והרבה מהטכנולוגיות שאנחנו עובדים עליהם כיום, נראה אותם עוד 8-5 שנים מיושמות בכלים של נובה. אבל יש לא מעט מקרים שבהם אני עושה משהו עכשיו שעוד חצי שנה ישפר את המכונה! לפעמים זה תוצר שיגיע לידי ביטוי תוך זמן קצר כי יש דד-ליין של כמה חודשים, או שיש בעיה כרגע במכונה שנמצאת אצל לקוח וצריך לפתור את זה- תהליך מציאת הפתרון הוא בעצם מחקר לכל דבר.
כל אתגר או בעיה שצצים הם בעצם כמו חידה שצריך לפתור ואנחנו צריכים, למצוא את הפתרון הייחודי לכל הדבר הזה- פתרון שאין באף חברה אחרת. ואני חושבת שיש לזה ערך מאוד גדול כשאנחנו פותרים את הבעיה- ולא רק שאנחנו פותרים אותה, זה מגיע למכונה שעובדת ומייצרת צ'יפים שניתן להשתמש בהם בכל מקום. בסופו של דבר, הפתרון שאני יצרתי מגיע לכל מקום, גם לטלפון הנייד הפרטי שלי לדוגמא. זה באמת עובד ואני חושבת שזה מדהים.
האם לדעתכם יש יתרונות נוספים בעבודה בנובה, שאין בשום חברה אחרת?
אלעד: אני חושב שהאווירה הטובה מורגשת מאוד. בנוסף לאווירה כאן, העובדה שהחברה היא חברה ישראלית זה יתרון. המנכ"ל הקודם היה ישראלי וגם נבחר על-ידי 'כלכליסט' מבין המנכ"לים של חברות הנמצאות במדד תל אביב 35 למנכ"ל הטוב בישראל. המנכ"ל הנוכחי הוא הוא גם כן ישראלי וצמח מתוך החברה. אני יכול, לדוגמא, לדבר עם כולם בקפה, בכל דרג בחברה, ואני יודע שיתייחסו לדעה שלי ברצינות. זו לא חברה עם עשרות אלפי אנשים, וברגע שמתקבלת החלטה במטה שנמצא במדינה אחרת אז זה נופל עלינו אלא אנחנו כאן חלק מהמטה וזה מאפשר לנו להיות בעלי השפעה. לאווירה כזאת, יש בעיניי משמעות מאוד מאוד גדולה. תמיד הרגשתי שיש כאן התנהלות שאני מכנה "סטארט-אפית - משפחתית" וזה מה שקוסם לי בחברה. אני חמש שנים בנובה, וכיף לי וטוב לי לבוא כל יום לעבודה, וזו כנראה אחת הסיבות לכך.
יעל: אני מסכימה, אנחנו אמנם כבר לא חברה קטנה, אבל זה מקום למי שאוהב אווירה חברתית ומשפחתית- משהו שבחברות גדולות לפעמים הולך לאיבוד. גם זה שאנחנו חברה ישראלית, ההנהלה ועיקר המחקר כאן בישראל, עושה את ההבדל- בעיניי זה לא משנה רק למי שעובד בחטיבת המחקר, זה משנה לכל החברה. אם היום, אלעד (שלייפר) שעכשיו עובד בפיתוח חושב על רעיון - אז הוא קופץ בהמשך המסדרון לחטיבת המחקר, והוא יכול לממש דברים שהם מאוד עמוקים. אם לשלייפר יהיה רעיון פגז, יגידו לו "סבבה, קח 70% מהמשרה שלך ותפתח את הרעיון". אני חיפשתי מקום שיאפשר לי לפתח ולממש את הכישרונות שרכשתי ובעיניי מה שקורה כאן הוא אופטימלי.
מעורר השראה! תודה רבה לפיזיקאים הבכירים שלנו על השיתוף, על הפיתוח ועל העשייה - שמחים שעברתם לתעשייה ושמחים שאתם כאן איתנו.
